המרכז לחקר החברה החרדית – כתב העת לחקר החברה החרדית
ראשי >> 
כתב העת לחקר החברה החרדית >> הסתדרות עובדים חרדית

הסתדרות עובדים חרדית

פועלי 'אגודת-ישראל' (פאג"י) – הסתדרות עובדים חרדית – כפי שהשתקפה בביטאוניה וביומון 'אגודת-ישראל' – 'היומן'


מאת: אלדד נאור

 [email protected]

אוגוסט 2016
להורדת קובץ המאמר המלא


הסתדרות העובדים החרדית (פאג"י) הגיעה לשיא פעילותה בירושלים בשנות ה-40 של המאה ה-20. גוף זה התפלג למעשה מהסתדרות העובדים של 'פועלי אגודת-ישראל' (פא"י) על רקע התנגדותו הגוברת לקשרים שרקמה פא"י עם גופים ציוניים במחצית השנייה של שנות ה-30. אנשי פאג"י חשו גם אי-נחת מכך שראשי 'אגודת-ישראל' (אגו"י) החלו לנטוש את דרך הבידול וההפרדה מן הציונות, עם  הפיכתם של עולי 'היישוב החדש' לרוב בתוך אגו"י, ורצונם לקיים חיים משותפים עם שאר היישוב היהודי בא"י לקראת הקמת המדינה. אף על פי כן נותרה פאג"י בשנות ה-40 חלק בלתי נפרד מאגו"י, ואף זכתה בתמיכת רבים מאנשי 'היישוב הישן' שראו בחבריה אנשי אמונה נאמנים. פאג"י קידמה בקרב ציבור זה את רוח היצרנות ועבודת הכפיים, שאִפשרו לו לקיים את דרך ההיבדלות החרדית. לוז פעילותה של פאג"י היה חברה כלכלית המקימה מפעלים, יוצרת מקומות עבודה ובונה שיכונים מיוזמתה ובכוחות עצמה. ערב הבחירות הראשונות שהתקיימו במדינת ישראל, החליטו אנשי פאג"י להתמודד בנפרד ממפלגת האם, שחברה אל מפלגות ציוניות בגוש משותף. הפרידה של פאג"י ממחנה אגו"י וכישלונה בשתי מערכות בחירות, הנחיתו עליה מכה  קשה שהביאה לחיסולה. מחקר זה מתבסס על  ביטאונים עצמיים של פאג"י בשנות ה-40, ועל היומון החרדי הראשון, 'היומן', שיצא בירושלים בימי מלחמת העצמאות ושבין יוצריו וכותביו היה לאנשי פאג"י מקום מרכזי להביע את עמדותיהם. מפִּרסומים אלה עולה השקפת-עולמם של אנשי פאג"י ומקצת מפעילות התנועה. מאמר זה מתבסס על ביטאונים אלה, על מחקרים נוספים, על עדויות של אישים שונים ועל חומר ארכיוני.  

Po’alei Agudath Israel (PAGI) - A Haredi workers’ organization -  as reflected in its bulletins and in ‘Hayoman’ of Agudath Israel
Eldad Naor
 
Abstract
The highlight of activities of the Jerusalem PAGI Haredi Workers Organization took place during the 1940s. This organization broke off from PAI, the Agudat Israel Workers Organization, because of its growing opposition to relations that PAI had with Zionist bodies during the second half of the 1930. Also, PAGI members resented developments within PAI whereby its leaders were deserting the traditional ways of separation and segregation from Zionism, as PAGI became a majority within PAI. This trend within PAGI was due to the influx of new yishuv hadash (New Settlement) Haredi immigrants, who sought to live in shared communities with the general Jewish population, In spite of this resentment PAGI remained an integral part of PAI in the 1940s, and even gained the support of many among the yishuv yashan (Old Settlement) who viewed PAGI's members as devoted to the old Haredi traditional norms. PAGI was innovative by promoting productivity and manual labor, which allowed the Haredi community to remain segregated from the general public, as these jobs could be completed within the Haredi community. The core PAGI’s efforts was a company which established factories, jobs, and residential buildings.  In elections to the first Knesset, PAGI ran in a separate party from PAI, which joined a block together with Zionist parties. PAGI’s separation from the PAI camp and its failure in two electoral cycles led to its eventual demise. In addition to other sources, such as testimonies and archival materials, this article is based on PAGI’s own publications in the 1940s, and especially on the first Haredi daily newspaper, "Hayoman" (The Diary), published in Jerusalem during the War of Independence in which PAGI members had a critical role. These publications reflect PAGI’s members’ perspectives and activities during this time period.
Key words: Agudat Israel, PAGI, PAI, Jerusalem, Zionism, Haredi worker, Mokotovski,  War of Independence, PAGI housing project, 'Atideinu', 'Komemiyut', 'Hayoman'. 

 



מבוא

'פועלי אגודת ישראל' (פאג"י) היתה הסתדרות פועלים חרדית ייחודית וקצרת-ימים שקמה בשנות ה-40 של המאה ה-20 מקרב היישוב החרדי "הישן", בעיקר בירושלים, וטרם נחקרה דיה. היא דגלה בגישה שמרנית אנטי-ציונית, לצד גישה חיובית כלפי פעילות כלכלית ועבודת כפיים. מבחינת מקומה הארגוני והמפלגתי, ראו אותה אנשיה עם הקמתה כחלק מ'אגודת-ישראל' (אגו"י), ואכן הם היו מעורים במרכז אגו"י בירושלים, חלקם בתפקידים בכירים. קו השבר בין פאג"י לבין אגו"י הסתמן בינואר 1949, לקראת הבחירות הראשונות לאסיפת הנבחרים הראשונה (שהפכה לכנסת הראשונה), עת חברה אגו"י אל הציונות הדתית ברשימה מפלגתית משותפת. צעד זה הביא את אנשי פאג"י להבנה כי קולם לא יישמע, מה גם שלנציגיהם לא הובטח מקום ראוי ברשימה החדשה. משכך, יצאו לדרך מפלגתית עצמאית, כשהם מקצינים את עמדותיהם הסותרות את דרכה של אגו"י.         

            פאג"י ניצבה מעברהּ הימני של הסתדרות הפועלים הוותיקה 'פועלי אגודת-ישראל' (פא"י) של אגו"י ואימצה את הקו של היהדות החרדית, ששמרה על ריחוק מן התנועה הציונית, וזאת בניגוד לפא"י ששיתפה פעולה עם המוסדות הציוניים והצהירה כי היא תומכת בשאיפה להקים מדינה יהודית ריבונית. פאג"י גם הסתייגה מהנהגת אגו"י, שניהלה מגעים עם ההנהגה הציונית וזנחה למעשה את התנגדותה לציונות. במחצית שנות ה-40 הוציאו אנשי פאג"י עלון פנימי ואח"כ גם ביטאון – שניהם לא האריכו ימים, אך יש בהם כדי ללמד מכְּלי ראשון על ראשית דרכה של פאג"י ועל סדר-יומה בעת ההיא. לאחר שפרצה מלחמת העצמאות מצאו אנשי פאג"י הזדמנות נדירה לביטוי עמדותיהם הייחודיות ולהגברת כוחם עם ייסודו של 'היומן' – יומון חרדי ראשון שראה אור בארץ ישראל ושיצא ביוזמת מרכז אגו"י בירושלים. היומון תיאר את שפע האירועים שפקדו את הארץ בתקופה היסטורית סוערת, בה מתרגשת מלחמה קשה על העיר ומוקמת מדינה (פרידמן, 1971). עיון בגיליונות היומון מאפשר לעמוד על חלק מעמדות הציבור הזה ולהתרשם מן הקול האותנטי והייחודי של פאג"י בלהט האירועים, בזכות ההשפעה שהיתה לה על עמדותיו של העיתון. היומון נסגר בתחילת 1949 בגלל הבחירות הנזכרות למוסדות המדינה, ובשל התחושה שהשתררה בקרב הנהגת אגו"י כי היומון אינו מבטא את עמדותיה, אלא את עמדות פאג"י.  

זרמים בחברה החרדית ערב מלחמת העצמאות

הבחנה עקרונית בין קבוצות וזרמים חרדיים ערב מלחמת העצמאות, תסייע בעמידה על דרגת הסתייגותם המעשית מן המפעל הציוני, מאחר שזוהי אמת המידה המכריעה שמבדילה בין הזרם המתון בחברה זו לבין הקיצונים שבּה. הזרם המתון, הכולל את מרבית החסידויות ואת רובם המכריע של הליטאים-מתנגדים, שמסגרתו הפוליטית המרכזית היתה הסתדרות 'אגודת-ישראל', אימץ מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 עמדה מסויגת אך מתונה ביחס למפעל הציוני, כפי שהראה יוסף פונד (פונד, תשמ"ט: 478-454). מדובר בעמדה שאינה אחידה לחלוטין – חלקהּ אנטי-ציונית וחלקה לא-ציונית או א-ציונית, אם כי מאז אמצע שנות ה-40 התחזק הקשר בין מנהיגיה – ראש אגו"י בירושלים משה בלוי (1946-1885) ויושב-ראש הוועד הפועל העולמי של אגו"י יצחק מאיר (הרי"מ) לוין (1971-1893) לבין מנהיגות התנועה הציונית בא"י, ודובּר עמם על שיתוף אפשרי בנושאים כמו עלייה וייצוג משותף בשאלת עתיד היישוב היהודי בארץ. 


כללי

כותרת

עוד מידע